שליטה

שליטה. נושא כאוב. רק לאחרונה הבנתי כמה הוא טעון ומורכב אצלי. כל חיי שלטו בי, או ניסו לשלוט בי. אבל אני סוס פרא שבועט במי שמנסה. היו כאלה שניסו לאלף אותי בכוח. במכות. בכסף. באיומים. לעיתים חשבתי שנחלשתי ואז רציתי למות. אבל רוב הזמן המשכתי לבעוט, גם כשהייתי על הרצפה.

אתמול הופעל אצלי טריגר, כשניסו לשלוט בי שוב, בשלט רחוק. וסוס הפרא שבי התעורר, בעט לכל עבר אלא שלא היה במי. זה שניסה לשלוט בי עשה את זה בשלט רחוק, ואי אפשר לכוון בעיטה למישהו שמתחבא מאחורי גב של מישהו שאוהבים ומנסה לשלוט משם.

קראתי את עצמי לבירור וניסיתי לברר מה קרה שם, איך זה שאני מאפשרת למישהו לגנוב לי מצב רוח טוב, שלווה, ביטחון בעצמי.

והרי זה בשליטתי. לא בשליטתו.

זו אחריותי לעטוף את עצמי בהגנה, לחזק את עצמי מבפנים, להעניק לעצמי כל מה שאני זקוקה לו כדי להיות בטוב.

שליחים ימשיכו להגיע ולבדוק את חוזקתי, וכל עוד היא תהיה סדוקה המגדל ימשיך להתפרק. זה בשליטתי לחזק את היסודות ולבנות את הבסיס ולעטוף אותו באהבה וברכות.

ואז הבנתי עוד משהו. כל חיי ניסיתי לשלוט בילדים שלי. חשבתי שככה צריך. ככה אמורים להיות הורים. שאני קובעת מה אוכלים ומתי ישנים ומה עושים בשעות הפנאי.

שליטה התבלבלה אצלי עם אהבה. שליטה התבלבלה אצלי עם גבולות. אבל שליטה, כשמבודדים אותה, היא לא אהבה ולא גבולות ולא בטיח.

היא ניסיון להתחזק על חשבון מישהו אחר. ניסיון להרגיש הערכה, חוזק או ביטחון על חשבון מישהו אחר. ואני לא רוצה ככה.

ברגע שהבנתי את זה הרגשתי כמו מי שמחזיק גחל בוער, העפתי את זה הכי רחוק שאפשר. אני לא רוצה לשלוט באף אחד. אף אחד לא צריך לשלוט באף אחד.

שליטה זה כוחניות, לא אהבה. שליטה זה סירוס, שליטה זה לכפות את מי שאתה על מי שעומד מולך, מתוך מחשבה שאתה יודע טוב יותר ממנו מה נכון לו.

הבוקר התעוררתי למילה הזו שליטה, והרגשתי כמה היא נוכחת בחיי, כשאני מנסה לשלוט בניקיון של הבית, בשעות העבודה שלי, בנסיבות החיים, במצב הרוח שלי, בילדים שלי, בזוגיות שלי, בעסק שלי.

הבנתי כמה מושכות אני אוחזת בידיי ומנסה להחזיק את כולם יחד מתוך אמונה שאם אעזוב הכל יתפרק.

אבל אני סוס פרא בכלל, והמהות שלי היא חופש, לא מושכות.

התמסרות. זו המילה שאני רוצה ללכת איתה היום, ובכלל. התמסרות לרוך, התמסרות לאדם שמולי, התמסרות לזרם של החיים. התמסרות ואמונה שכל אחד אחראי לעצמו, יודע מה טוב לו ומה הנתיב המיטיב עימו. התמסרות לכך שאני לא אחראית על מצב רוח של אף אחד, על בריאות של אף אחד, על רגשות של אף אחד מלבד שלי עצמי.