תם ונשלם

את הפוסט האחרון של המסע אני כבר כותבת בפינת העבודה, בבית. 

נחתתי באמצע הלילה ואחרי כמה שעות שינה התאוששתי וביליתי עם הילדים ועם אורי ביום חופשי ונינוח בבית.

ביום האחרון בפרנקפורט החלטתי לבקר פעם נוספת ואחרונה ביריד, גם כדי לראות מה קורה

וגם כי שמעתי שבסופו מחלקים שם ספרים ממש שווים בחינם.

הגעתי לפני כולם והופתעתי לגלות ששומם שם מאוד. רוב הדוכנים נטושים ואם נשאר איזה שומר הוא ממש לא פנוי לשמוע על הספר שלי. כולם עייפים אחרי ארבעה ימים אינטנסיביים של דיבורים ועסקים. אחרי סיבוב קצר וכמה ספרים מגניבים שקיבלתי החלטתי להיפרד מהיריד ולהמשיך להסתובב ביום האחרון שלי בעיר.

 

קירקרה לי הבטן וחשבתי שבמקום לחטוף איזה סנדביץ וקפה בא לי להיות גיבורה בסרט שלי ולשבת לארוחת צהריים פסטורלית מול נהר המיין. לקחתי איתי מחברת לכתיבה ולשיח עם עצמי ולשמחתי מצאתי מקום מושלם לחלום שלי.

מדהים איך כשהרצון מדוייק ובהיר, הוא מתממש בקלילות.

 

אולי זה יישמע אגואיסטי, לא אימהי, לא יודעת מה,

אבל לא התגעגעתי לכלום, לאף אחד, לאף תפקיד.
היה לי נעים לא לטפל, לא להכיל, לא לנקות ולסדר ולדבר ולהסביר ולהקשיב.
קצת התבעסתי שנגמר, וכשאורי, שחיכה לי בשדה התעופה, סיפר לי שהבנים נשארים ליום חופשי בבית כדי לבלות איתי, בלעתי את האכזבה שהתעוררה בי וחייכתי.  

הייתה בי כמיהה לעוד כמה שעות של לבד, עד שאחזור לשגרה העמוסה.

כן, קשה לחזור לשגרה, למרות שאני אוהבת אותה.

הוואקום שבו ביליתי עם עצמי במשך ימים ארוכים לא הספיק לי כנראה, לא הרגשתי שמיציתי.

 

אני רוצה להבטיח לעצמי כמה דברים ולכתוב אותם כאן כדי שלא אשכח ואהיה מחוייבת:

 

1. אני יכולה לקחת פסקי זמן מהתפקידים שלי, גם בארץ.

אני יכולה לצאת לימים ארוכים ולחזור רק בערב.

אני יכולה לצאת ליומיים - שלושה לבד או עם חברות ולנוח קצת. 

זה חשוב ובריא לכולם.

לא ייאמן כמה סבלנות הייתה לי היום, הפתעתי את עצמי.

 

2. הבנים מסתדרים נהדר בלעדיי ולומדים להעריך אותי כשאני נמצאת.
הארוחות מתקיימות, השיעורים מוכנים, החיים ממשיכים גם כשאני לא באזור לקחת שליטה. 

אני רוצה לזכור לשחרר שליטה ולאפשר לאחרים לאחוז בהגה לפעמים.

 

3. יום חופשי אחרי חו״ל זה חשוב והכרחי
אני כל כך שמחה שלא קפצתי למים והתחלתי בעבודה מיד. היום הזה איפשר לי לנחות ברכות ובשלווה (עד כדי כך שכמעט שכחתי לשלוח את גילי לחוג:)

 

4. גם כשאני בבית עם כולם, אני יכולה להיות לבד.
אני רוצה לייצר גבולות ברורים, שידעו שישנם שעות וזמנים שבהם אני רוצה לבלות עם עצמי.
זה לא כי אני כועסת, זה לא צריך להעליב אף אחד. אני לא צריכה להרגיש רע בגלל זה, אני לא צריכה להרגיש חובה להיות זמינה כל הזמן.

אני רוצה שידעו שכשאמא רוצה להיות לבד מכבדים את זה ולא מפריעים.

 

5. היה לי כיף, מאוד!
ואני רוצה לזכור את זה לפעם הבאה שארצה לטוס לבד ובטח שוב אפחד.

אני רוצה לזכור שהסתדרתי, שהיה לי נעים להיות עם עצמי, שהסתדרו בלעדיי מצויין.

 

אז הרפתקאת ״חו״ל לבד״ הסתיימה לה, ובעוד שבוע אני בטח אשכח שהייתה בכלל.

אבל הטעם הזה של להיות עם עצמי ללא שום ייסורי מצפון, שום מחוייבות, שום מטלה או צורך, נשאר לי בלב והזכיר לי שאחרי הכל אני בנאדם שאוהב את החיים, וכשאני מסירה מעצמי את כל התפקידים והתחפושות שלקחתי על עצמי, בסה״כ טוב לי ממש ואני מאושרת. 

 

החוכמה האמיתית היא לשמר את האושר הזה גם כשלובשים אותם מחדש, גם ביום יום, גם בארץ.

 

סוף.

 

 

 

 

 

 

 

 

 

Please reload

פוסטים אחרונים

November 30, 2017

November 13, 2017

October 16, 2017

July 7, 2017

Please reload

כל הזכויות שמורות לעדי ליניאל  2016 adi.linial@gmail.com 972-53-5766063