לקח לי זמן להבין את זה
לקח לי זמן להבין את זה, אבל לא ניתן היה להבין את זה אחרת.
כי לוקח זמן לייצר אותה, את השגרה.
ולקח לי זמן להבין שהשגרה שנוצרת באופן טבעי נוסכת בי ביטחון. גם כשאני לבד בחו״ל.
גם כשזו שגרה קטנה.
ואי אפשר לדלג על השלב הזה. אי אפשר לעבור למסלול המהיר.
כמו בעסק. כמו באמהות, כמו באבוקדו. כמו בכל דבר.
לוקח לדברים זמן להבשיל, ולהגיע לנקודה שבה הם נפתחים והופכים לעונג.
אז אחרי 3 ימים בחו״ל יצרתי במקרה (או שלא במקרה) שגרה קטנה שעושה לי נעים בלב:
יש לי בית קפה קרוב עם מאפים טריים ושולחנות נוחים הצופים לרחוב.
יש לי אוטובוס קבוע ליריד.
יש לי מנהגים קבועים בכל ערב כשאני חוזרת למלון. אמבטיה. כוס משקה חם. סרט טוב.
יש לי שירותים קבועים ביריד.
יש לי דוכן מרקים קבוע שאני אוכלת בו בצהריים.
יש אנשים קבועים שאני פוגשת בבוקר ומתחילה איתם את היום.
יש מרכז עיר שאני חוזרת אליו ומגלה בכל פעם מקום נפלא חדש בקרבתו.
ברגע שיש לי שגרה, אפילו קטנטנה, אני מרגישה בטוחה לנסות משהו חדש. להעיז.
לקחת את הסמטה הזו שעוד לא ביקרתי בה, ללכת לאולם אחר ביריד שעוד לא ביקרתי בו, ללכת עוד שני רחובות ולגלות משהו מקסים. גדת נהר יפיפיה בשקיעה. נגן גיטרה מרגש שעושה פרפרים בלב, בניין מואר בצבעוניות מרהיבה, חנות קטנה עם דברים מהממים.
ברגע שיש לי שגרה קטנה להאחז בה, אני יכולה להרשות לעצמי ללכת קצת לאיבוד, תוך שמירה על קשר עין עם השגרה שלי, התחנה שלי, שתמיד מחזירה אותי לאיזשהו מקום בטוח עבורי,
שנותן לי כוח ואומץ להמשיך קדימה.
זו תובנה עצומה עבורי.
מעניין שפעם הכרזתי בפני כל מי שמוכן היה לשמוע שאני הכי שונאת שגרה, ושאני מעדיפה שאף יום לא יראה כמו קודמו.
הייתי צעירה וחמודה אז, ולא הבנתי כמה ששגרה היא דבר בטוח וחשוב עבורי,
מקום שמאפשר לי לצמוח ובאמת להיות ספונטנית ואמיצה.
על מה אני מודה היום?
על מתקן מסאז׳ מעולה שחזרתי אליו פעמיים היום ועשיתי פינוק רציני לשכמות שלי.
על מרק דלעת מהמם שלא אכזב גם בפעם השניה.
על סנדביצ׳ים מעולים וטריים שכל ביס בהם מענג את הנשמה.
על שיטוט כיפי ונעים ברחובות מלאים בתיירים ואנשים נהנים.
על יופי מרהיב שריגש אותי: גשר, נהר, מוסיקה, עיצובים.
על תיק מהמם שקניתי בפרימרק.
על מיקום מעולה של המלון שאיפשר לי להחליף נעליים באמצע היום.
על תה חם ומתוק.
על מקלחת רותחת.
על אימון יוגה מתיחות עמוק.
על סליחה לעצמי - על שלא כתבתי 1000 מילים לספר בכל יום כמו שרציתי.
על מוציאה לאור מקסימה מדרום אפריקה, שהתלהבה מהספר שלי וניהלה איתי שיחה מרגשת ומעוררת מחשבה.
על הדוכן הישראלי ביריד שמאפשר לי לבוא ״הביתה״ כשאני מתעייפת.
על יין וכיבודים טעימים שיש כל הזמן חופשי ובחינם.
על הקשבה ורגישות לעצמי ועל מה שבא לי.
על תחושת ביטחון הולכת וגדלה להיות בחו״ל לבד.
על אנשים נחמדים שמכוונים ועוזרים לי בדרך.
תודה!
